ביקורות
ביקורות ותגובות על „מכאן ואילך"
„האינטלקטואלים הישראלים שהופכים את ברלין לעברית מתמיד"
מכאן ואילך מציע תכנית רדיקלית ומעוררת מחשבה.
„מכאן ואילך: פתח־דבר — בתרגום ובהקדמה מאת רייצ׳ל זליג"
מעבר למושגי הטראומה והשבר שאפיינו מזה זמן רב את היחס הנתפס בין התרבות הגרמנית לעברית, ׳מכאן ואילך׳ מבקש לתבוע מחדש את ברלין כמקום פורה של תרבות יהודית דיאספורית, שבו העברית מייצגת שפה אחת מני כמה ולא את הטלוס של ׳שיבה׳ ציונית.
„'מכאן ואילך': ניסיון רדיקלי להחליף את העברית הישראלית בעברית עולמית"
הגיליון השני של ׳מכאן ואילך׳, כתב עת עברי חדש שנערך בברלין ובפריז, כולל מאמרים, מסות, סיפורים ושירים שנכתבו ברובם מחוץ לגבולות ישראל. אבל כפי שמובהר בפתח הדבר, הוא אינו כתב עת של גולים אלא של ׳דיאספורה׳; הוא מבקש להשיב את השפה העברית אל התפוצות. הוא מחלץ אותה ממיתוס החייאת העברית — מיתוס בעל משקע באידיאולוגיה הציונית, הממקם את השפה באתר יחיד של שייכות, התפתחות וחיים: בישראל. ׳מכאן ואילך׳ מחזיר אותה אל דובריה העולמיים
„'מכאן ואילך': מגיני השפה העברית בברלין"
כתב העת העברי המצוין ׳מכאן ואילך׳, בעריכת טל חבר־חיבובסקי, ראה אור בברלין. בולטת בו הפיכת ההגירה — שעיקרה, כמו כל הגירה, טעמים חומריים — לתיגר אידיאולוגי נגד הממסד הישראלי. אהדתי נתונה לו משום שלא ברור היכן ישמרו על התרבות העברית, בארץ או במקומות אחרים, כמו למשל כתב העת הזה ששימור התרבות העברית בוער בעצמותיו.
„קינדערלאך, אפשר גם וגם: על תקומתה המבריקה והזועמת של ספרות עברית לא־ישראלית באירופה"
עוֹד יֵשׁ עָרִים נִכְחָדוֹת בִּתְפוּצוֹת הַגּוֹלָה בָּהֶן יֶעְשַׁן בַּמִּסְתָּר נֵרֵנוּ הַיָּשָׁן; ובהן נטו ללון האנשים שיצרו את כתב העת ׳מכאן ואילך׳. טל חבר־חיבובסקי, מייסדו ועורכו המבריק של המפעל התרבותי הזה, נע בין ברלין לפריז, ועשו עמו במלאכה נשות־עט ואנשי־עט עברים, בהם מלומדים בעלי שם, אשר יושבים באירופה ובארצות הברית.
„האם לעברית יש קיום מחוץ לגבולות של ישראל?"
הדיאספוריות, כפי שרואה אותה חבר־חיבובסקי, מקבלת ביטוי בכתב העת, ולא רק בפתח הדבר המרהיב. כך, למשל, במאמרים המתורגמים של דניאל בויארין ושל אדוארד סעיד שמשמשים כאן מעין משענת אינטלקטואלית לתפישה החדשה שמציגים יוצרי ׳מכאן ואילך׳. כך גם במאמר היפהפה והחדשני של עפרי אילני שבוחן את הקשריה הגרמניים של ראשית השירה העברית.
הגיליון הראשון של המאסף ׳מכאן ואילך׳ אינו הולך בקטנות, והוא אחד המופעים ההגותיים המרשימים של הזמן האחרון. והוא בלי ספק מנסח רהוט במיוחד של פלג חשוב של אמנים ואינטלקטואלים ישראלים־עבריים שבחרו לפעול מחוץ לתחומיה של ישראל. התהליך הזה, כמו הפולמוס שמלווה אותו, הולך ומתפתח, ונבחן בכמה וכמה מישורים ורבדים. והוא עדיין בראשיתו. בתוכו, כמו בסצינת כתבי העת העברית המתפתחת, ׳מכאן ואילך׳ הוא נדבך יקר וחשוב.
„מכאן ואילך חוזרים אל העברית העולמית"
הסיפורים שנכתבו על ידי כותבים בצרפת, בגרמניה ובפולין מתרחשים כולם בבירור בארצות אירופיות, ומשקפים את האדם העברי המתלבט בארצות הללו, כפי שהיו רוב ספורי השפה העברית עד לאמצע שנות השלושים של המאה הקודמת.
„אדם בתוך שפתו הוא גר"
המאסף לעברית עולמית, מכאן ואילך, שהופיע באחרונה בפריז ובברלין, מהווה את אחד מסימניה המובהקים של רוח הזמן. מכאן ואילך מגדיר את עצמו ככתב־עת דיאספורי, המנסה לשרטט מחדש את גבולות העברית, תוך כפירה במרכזיותה של ישראל כבירת הרפובליקה הספרותית של לשון הקודש הלא קדושה.