ביקורת

הדיאספוריות, כפי שרואה אותה חבר־חיבובסקי, מקבלת ביטוי בכתב העת, ולא רק בפתח הדבר המרהיב. כך, למשל, במאמרים המתורגמים של דניאל בויארין ושל אדוארד סעיד שמשמשים כאן מעין משענת אינטלקטואלית לתפישה החדשה שמציגים יוצרי ׳מכאן ואילך׳. כך גם במאמר היפהפה והחדשני של עפרי אילני שבוחן את הקשריה הגרמניים של ראשית השירה העברית.

הגיליון הראשון של המאסף ׳מכאן ואילך׳ אינו הולך בקטנות, והוא אחד המופעים ההגותיים המרשימים של הזמן האחרון. והוא בלי ספק מנסח רהוט במיוחד של פלג חשוב של אמנים ואינטלקטואלים ישראלים־עבריים שבחרו לפעול מחוץ לתחומיה של ישראל. התהליך הזה, כמו הפולמוס שמלווה אותו, הולך ומתפתח, ונבחן בכמה וכמה מישורים ורבדים. והוא עדיין בראשיתו. בתוכו, כמו בסצינת כתבי העת העברית המתפתחת, ׳מכאן ואילך׳ הוא נדבך יקר וחשוב.